על החיים ועל המוות

בראשית הריוני הקצרצר

פיסלתי את הטרריום האטום בפקק הרירי

שהייתי :

צבה ענקית נעה לאט בג'ונגל פרטי

כשטחב גדל על עורי הלח.

מחוצה לי מערכות קורסות, העולם כולו נסחף

באימה ובזעם, ואנחנו בשלנו,

מערכת סגורה של הזנה ומיחזור

עולם בתוך עולם סגור.

הטמנתי זרע תורמוס בתוך בטן אשת האדמה ההרה

וחיכיתי שתנבט התפילה שבתוכה, שבתוכי :

זרע נפער ומתוכו אצבעות תורמוס

נפתחות כמו ידיים …

~

ואז לידה קטנה.

באדמה שנותרה לי מהטרריומים פיסלתי

פסלי ג'יזו.

על פי המסורת ביפן בודהה ג'יזו העגלגל

הדומה לתינוק מגודל

מסתיר בגלימתו את ילדי-המים,

נשמות עוּברים או תינוקות שמתו טרם עת,

ומלווה אותם לעבר המנוחה במסע שהם לא יכולים לעשות לבדם :

חציית נהר הסנזו המיתולוגי,

החוצץ בין הארץ לעולם שמעבר.

ליקטתי כובע הנזיר והלבשתי את הפסלים הקטנים בבגדי ילדים כפי שהם מוצגים במסורת,

עם מצנפות וסינרים.

לרגלי הבודהות שוב זרעתי תורמוס.

העננים השקו אותם מים

אני השקתי בדם

וכפות התורמוסים צמחו ועלו בתפילות לרפואה.

כל יום ביקרתי את הצמחים הקטנים

וכך גם בי לאט לאט צמח שקט

אחרי גל האבל הגדול.

~בתמונות תיעוד של צמיחת אצבעות התורמוסים בשני הטרריומים ובפסלי הג'יזו, בקבר הקטן שתחת האלון והתות