"שועלי אתה חושב שהיא שמנה מדי ?"
תינוקת בת פיפס וחצי
בוחנת אותה כמו שבחנתי את עצמי
אי אז בימי הביניים של החטיבה
רזה עד כדי עילפון
ועצירת המחזור החודשי
ועדיין מול המראה הייתי צובטת בין שתי אצבעות
את הבטן הנעלמה
מודדת את עובי מפרק כף היד
ואת הרוווח בין הירכיים
ונגעלת מעצמי :
"אני שמנה ומכוערת !"
וגם עכשיו אחרי הלידה
אני מסתכלת במראה
ומתקשה לראות את כל הגוף, הפורפורציונאלי
נתקעת על הבטן
שתפחה בתקופת רעב ההנקה
על בסיס חורבות השרירים
מההריון
ואז הגועל מעצמי עובר ליוּלה שלי
שנוגסת בכל דבר עכשיו
רואה בה חזרזירה עם עיניים קטנות
בפנים כפולות סנטרים ...
אז רוקמת על סינרי האוכל המשומשים
ומפסלת בשאריות המזון
מכניסה הומוֹר לתוך השחוֹר
ונפגשת...
Kommentit